על כחול לבן להתנער מתיוג של מנהיגת גוש מרכז שמאל, למצב עצמה ממש במרכז (אפילו מעט ימינה) ולחפש דרך לחבירה אל מפלגות ימין מתונות ליברליות ואף אל החרדים. ללא מהלך כזה היא תיתקל שוב ושוב במרחב תמרון פוליטי מאד מצומצם.
כחול לבן קמה לפני כשנה (עם ״תוספת וותק״ של יש עתיד) ומיד הפכה לאלטרנטיבה השלטונית העיקרית לשלטון הליכוד, הישג מדהים אך לא מספיק. הבעיה היא שאלטרנטיבה זו עדיין לא מוצאת את ״שובר השוויון״ שיאפשר לה להרכיב ממשלה יציבה ולהניע מהלכים הדורשים תמיכה ציבורית ופוליטית רחבה. חייבים לזכור כי מרבית הציבור היהודי עם נטייה למרכז ימינה. השמאל שהיה בעבר קרוב יותר אל המרכז, בתקופת רבין וברק, זז שמאלה מדי ולכן איבד את מרכזיותו הפוליטית.
ניסיון שבירת השוויון נתקל שוב ושוב בגוש הימין שנתניהו הצליח עד עתה לשמור לצדו. מאידך גוש המרכז שמאל ובעיקר ההישענות על תמיכה פסיבית של הרשימה המשותפת איננו נתפס כגוש שלטוני כל עוד הוא נשען על המשותפת.
קמפיין הליכוד הצליח לתייג את כחול לבן כמרכז שמאל במקרה הטוב וכמנהיגת השמאל במקרה הפחות טוב. כחול לבן חייבת לתייג עצמה כמרכז ללא שמאל כפי שהתכוונה מלכתחילה אך לא הצליחה בכך.
ההישג המקסימלי האפשרי בתנאים הקיימים כרגע הוא גוש חוסם, (שלפי הנראה כרגע חייב להישען על ליברמן) אשר ימנע מנתניהו להרכיב ממשלה. אולם גוש זה איננו מקבל לגיטימיות ציבורית להרכיב ממשלה הנשענת על המשותפת.
מצע וקמפיין המתבסס על ממשלת אחדות ציונית ליברלית שמשמעה ניכור מול המפלגות החרדיות אינו מסייע לשבור את השוויון. גם אחדות היא פתרון זמני כי אחדות איננה יעד אסטרטגי לאף מפלגה. גם במידה ותתרחש תצטרך כחול לבן לבנות יכולות ניצחון לרגע שהאחדות תסתיים.
באם כחול לבן חפצה בניצחון אלקטורלי כמפלגה הגדולה בפער גדול בהשוואה לליכוד, עם קואליציה שאיננה נשענת על המשותפת, עליה לשנות אסטרטגיה ולפתוח עצמה כלפי מפלגות הנתפסות היום כחלק מגוש הימין.
כדי להצליח בכך היא בהחלט צריכה לשמור קשר טוב עם העבודה מרץ אך לא קשר מחייב. במקביל עליה לפנות אל מפלגות בגוש הימין והחרדים (שאינן ימין אידיאולוגי קיצוני ומשיחי) ולייצר מכנה משותף מחבר ולא דוחה.
האגרסיביות מבית יש עתיד כלפי החרדים אולי (?) נכונה כתפיסת עולם אוטופית אך מוטעית לחלוטין בהיבט הפוליטי פרגמטי. בבסיסם החרדים בנויים ללכת עם מי שיהיה להם אינטרס ללכת אתו, בין אם הוא ימין ברור או מרכז לא שמאלני. זה לא יקרה לבד, זה מחייב עבודה מאחורי הקלעים, בניית אמון שאבד וחיפוש המינימום המספיק ולא המקסימום הרצוי.
כך גם מול חלק ממפלגות הימין כמו ליברמן ובנט-שקד שניסו לברוח לכיוון הימין הליברלי תוך התנערות מהקיצוניים בימין. בתפיסת העולם הבסיסית אין הבדל תהומי בין כחול לבן, ליברמן, בנט ושקד, אפילו לא מול הליכוד שמדבר הרבה על ימין אך לא נקט בעשור האחרון באף מהלך ימני מהותי. כל ההבדלים ניתנים ליישוב בקואליציה שמטבעה נשענת על מסה מספיקה של אינטרסים מחד ומספר פשרות מאידך.
מרחב התמרון של כחול לבן צריך לכלול מפלגות כמו: העבודה, ישראל ביתנו, בנט-שקד, חרדים ובמקרים מסוימים גם ליכוד (זמנית בלבד). בתוך מרחב תמרון זה קיימות כמה אפשרויות להרכב קואליציה. לא כל המפלגות במרחב תמרון זה חייבות להיות בקואליציה אך כולן צריכות להיות אופציה ריאלית עבור כחול לבן.
בשורה התחתונה על כחול לבן לחשב מסלול מחדש.
Comments